לפני כשנתיים, יעל, בת 42, נפצעה בתאונת דרכים בדרך לעבודה. בחודשים הראשונים היא התמודדה עם פחדים, קשיי שינה ותחושת חוסר ביטחון שלא הכירה קודם. גם אחרי שהפציעות הפיזיות החלימו, היא הרגישה שהעולם כבר לא לגמרי בטוח כפי שהוא היה עבורה בעבר. לקח לה זמן לחזור לנהוג, והיא תיארה תקופה ארוכה של דריכות ועייפות נפשית. עם הזמן, ולצד הקושי, היא התחילה לשים לב שגם דברים אחרים השתנו. היא הקדישה יותר זמן למשפחה ולחברים, הפסיקה לדחות דברים שהיו חשובים לה במשך שנים, והרגישה שהיא פחות עסוקה בלרצות אחרים ויותר קשובה לעצמה. יעל לא הרגישה שהטראומה "עשתה לה טוב", וגם לא חשבה שצריך לעבור אירוע קשה כדי להשתנות. הכאב, הפחד והזיכרונות הקשים לא נעלמו. ובכל זאת, היא הרגישה שמשהו בדרך שבה היא מסתכלת על החיים השתנה בעקבות ההתמודדות.

החוויה הזאת מוכרת לחלק מהאנשים שעוברים אירועים מטלטלים, והיא קשורה למושג שנקרא "צמיחה פוסט טראומטית".

בשנים האחרונות, אנשים רבים בישראל נחשפו למצבי חוסר ודאות, אובדן, איום או שינוי מתמשך. מגפת הקורונה, תקופות של מתח ביטחוני, אירועי 7 באוקטובר והמלחמה שבאה בעקבותיהם השפיעו, בדרכים שונות, על חייהם של רבים. גם מי שלא חוו את האירועים באופן ישיר, עשויים להתמודד עם פחד, אבל, דאגה או תחושה שהקרקע המוכרת השתנתה.

בתוך המציאות הזו, יש מי ששואלים את עצמם לא רק כיצד ממשיכים לחיות לצד הכאב, אלא גם האם ייתכן שמשהו בתוכם השתנה בעקבות ההתמודדות.

צמיחה פוסט טראומטית: כשמשהו משתנה אחרי משבר

צמיחה פוסט טראומטית היא מושג פסיכולוגי המתאר שינויים חיוביים שיכולים להופיע אצל חלק מהאנשים בעקבות התמודדות עם טראומה או משבר משמעותי. המושג פותח באמצע שנות ה-90 על ידי החוקרים ריצ'רד טדסקי ולורנס קלהון, מאוניברסיטת צפון קרוליינה בשארלוט שבארצות הברית, במסגרת מחקריהם על האופן שבו טראומה עשויה להשפיע על תפיסת העצמי, מערכות יחסים ומשמעות החיים.

שינויים אלה לא בהכרח גדולים או דרמטיים לא מדובר בהכרח בשינויים גדולים או דרמטיים. לפעמים נגלה שמשהו קטן באופן שבו אנחנו מסתכלים על החיים השתנה. לפעמים מדובר בשינוי בסדרי עדיפויות, בתחושת קרבה לאנשים משמעותיים, ביכולת להציב גבולות, או בחיפוש מחודש אחר משמעות.

חשוב להבין

צמיחה פוסט טראומטית לא מתייחסת לטראומה כדבר טוב, רצוי או הכרחי. היא גם לא אומרת שהאדם "התגבר" על הקושי. מדובר בתהליך מורכב, שבו לצד הכאב וההתמודדות עשויים להופיע גם שינויים באופן שבו אנחנו תופסים את עצמנו, את הקשרים שלנו ואת מה שחשוב לנו בחיים. יחד עם זאת, לא תמיד קל לדעת אם מדובר בשינוי עמוק ומתמשך, או בניסיון טבעי למצוא משמעות בתוך מציאות קשה.

מה בין צמיחה פוסט טראומטית וחוסן

בשנים האחרונות אנחנו שומעים לא מעט את המושג חוסן, ולעיתים הוא מתבלבל עם המושג צמיחה פוסט טראומטית. למרות שיש ביניהם קשר, הם לא אותו הדבר.

חוסן הוא היכולת להתמודד עם מצבי לחץ, משבר או טראומה, להסתגל אליהם ובהדרגה לחזור לתפקוד. אנשים בעלי חוסן לא בהכרח נפגעים פחות, אלא מצליחים לגייס כוחות פנימיים וחיצוניים שמסייעים להם להתמודד עם הקושי.

או במילים אחרות, חוסן עוזר לנו לעמוד בסערה, ואילו צמיחה פוסט טראומטית מתארת את השינויים שעשויים להתפתח לאחריה. עם זאת, חשוב לזכור שלא כל אדם בעל חוסן יחווה צמיחה, ולא כל מי שחווה צמיחה בהכרח התמודד עם הטראומה בקלות.

לפעמים זה מתחיל בדברים קטנים

צמיחה פוסט טראומטית לא נראית אותו דבר אצל כולם. לפעמים מדובר בשינויים קטנים ועדינים, ולפעמים בתחושת שינוי משמעותית יותר.

אצל חלקנו זה יכול להתבטא למשל ב:

הערכה מחודשת לחיים ולדברים יומיומיים שבעבר נראו מובנים מאליהם
תחושת קרבה גדולה יותר לאנשים משמעותיים
יכולת טובה יותר להציב גבולות
שינוי בסדרי עדיפויות
תחושת כוח או מסוגלות שלא הכירו בעצמם קודם
חיפוש אחר משמעות חדשה או חיבור לערכים חשובים
אומץ לעשות דברים שבעבר פחדו לעשות

כך למשל, נדב, בן 39, ששירת במשך חודשים ארוכים במילואים מאז 7 באוקטובר, סיפר שגם אחרי שחזר הביתה הקושי לא נעלם. הוא התמודד עם קשיי שינה, דריכות ותחושת זרות, אבל לצד עיבוד החוויות שעבר הבחין שגם סדרי העדיפויות שלו השתנו. הוא התחיל להקדיש יותר זמן למשפחה, חזר להתנדב בקהילה, והרגיש שחשוב לו פחות "להספיק הכול" ויותר לחיות בהתאם לערכים שחשובים לו באמת.

עם זאת, חשוב לזכור שגם כאשר מופיעים שינויים כאלה, הם יכולים להתקיים לצד חרדה, עצב, עייפות נפשית או תסמינים פוסט טראומטיים אחרים. חשוב גם לזכור שלא כל שינוי שמופיע אחרי תקופה קשה הוא בהכרח צמיחה פוסט טראומטית. לפעמים אנחנו משתנים בגלל גיל, ניסיון חיים, טיפול, מצב בריאותי, שינויים הורמונליים או משברים אחרים. בדרך כלל, אם השינוי קשור לצמיחה פוסט טראומטית, נרגיש שיש קשר בינו לבין ההתמודדות עם אירוע מטלטל או תקופה משברית.

לא כולם צומחים מטראומה, וזה בסדר

אחד הדברים החשובים ביותר לדבר עליהם בהקשר של צמיחה פוסט טראומטית הוא שלא כל אדם שחווה טראומה יחווה גם צמיחה. אין דרך "נכונה" להגיב לאירוע קשה.

יש אנשים שירגישו בעיקר כאב, בלבול או קושי מתמשך ואפילו דיכאון. אחרים יחזרו בהדרגה לתפקוד בלי להרגיש שינוי משמעותי בתפיסת החיים שלהם. ויש מי שיחוו גם וגם: גם כאב וגם תחושת שינוי.

מחקרים מצביעים על כך שחלק לא מבוטל מהאנשים שחוו אירוע טראומטי מדווחים, בשלב כלשהו, על שינויים חיוביים מסוימים בעקבות ההתמודדות. סקירה מחקרית גדולה מצאה שכמחצית מהנחקרים דיווחו על רמה בינונית עד גבוהה של צמיחה פוסט טראומטית. עם זאת, החוקרים מדגישים כי צמיחה לא מתרחשת אצל כולם, היא לא נראית אותו דבר אצל כל אדם, ולא מעידה בהכרח על כך שהכאב או המצוקה חלפו.

חשוב גם לזכור שצמיחה היא לא מדד להחלמה "טובה יותר". לפעמים עצם הציפייה "לצמוח" עלולה לייצר לחץ, אשמה או תחושת כישלון אצל אנשים שנמצאים עדיין בתוך ההתמודדות. לכל אחד ואחת יש קצב אחר בהתמודדות עם טראומה, לכן חשוב לא לצפות למצוא בה משמעות, להשתנות בעקבותיה או לחוות צמיחה.

ועוד משהו שחשוב לומר בצורה ברורה: אנחנו לא חייבים למצוא משמעות או לעבור שינוי חיובי כדי שהכאב שלנו יהיה לגיטימי.

כאב וצמיחה יכולים להתקיים יחד

לעיתים יש נטייה לחשוב שאם אדם חווה צמיחה, סימן שהוא כבר לא סובל או שהטראומה "מאחוריו". בפועל, המציאות מורכבת הרבה יותר.

צמיחה פוסט טראומטית יכולה להתקיים לצד הפוסט טראומה. אפשר להרגיש שההערכה לחיים גדלה, ובאותו הזמן להתמודד עם חרדות, טריגרים, קשיי שינה, הימנעויות או דריכות מתמשכת. אלו לא מצבים שסותרים זה את זה.

גם יעל, למשל, סיפרה שלצד השינויים שחוותה, עדיין יש ימים שבהם היא נמנעת מנהיגה בכבישים מסוימים או מרגישה דרוכה יותר מבעבר. לכן חשוב לא לראות בצמיחה סימן לכך שההתמודדות הסתיימה. לעיתים היא מתקיימת לצד הכאב, ולעיתים היא כלל לא מופיעה. בשני המקרים, התגובה לטראומה יכולה להיות אנושית ולגיטימית.

לפעמים השינוי מגיע לאט

חוקרים סבורים שצמיחה פוסט טראומטית לא נובעת מהטראומה עצמה, אלא מהדרך שבה אנשים מעבדים את החוויה לאורך זמן.

אחרי אירוע מטלטל, תפיסות בסיסיות לגבי העולם, העצמי, ביטחון אישי או משמעות החיים עשויות להתערער. לפעמים, הניסיון להתמודד עם השאלות והרגשות שעולים בעקבות המשבר יכול להוביל בהמשך לשינויים פנימיים.

אצל חלק מהאנשים, אם מתפתחת צמיחה פוסט טראומטית, היא לא מופיעה מיד לאחר האירוע. בשלבים הראשונים המצוקה עשויה להיות גבוהה, ולעיתים רק בהמשך, עם עיבוד החוויה ותמיכה מתאימה, מתחילים להופיע גם שינויים בתפיסה, ביחסים או בתחושת המשמעות.

גם לתמיכה סביבנו יכול להיות תפקיד משמעותי. האפשרות לדבר על מה שעברנו, להרגיש שמקשיבים לנו ולא להישאר לבד עם הכאב, יכולה לסייע בעיבוד החוויה, להרגיש מובנים ולא להישאר לבד עם הכאב יכולה לסייע לאנשים לעבד את מה שעברו.

גם הזמן הוא גורם משמעותי. צמיחה פוסט טראומטית, כאשר היא מתפתחת, לרוב לא מופיעה מיד אחרי האירוע. מדובר בדרך כלל בתהליך הדרגתי, שאין לו לוח זמנים קבוע ואין לו "מתכון" אחיד שמתאים לכולם.

דברים שיכולים לעזור בדרך

אי אפשר להכריח צמיחה פוסט טראומטית לקרות, ואין דרך אחת נכונה להתמודד עם טראומה. יחד עם זאת, יש כיוונים שעשויים לתמוך בעיבוד החוויה ובהתמודדות, למשל:

לשתף אדם קרוב או איש או אשת מקצוע במה שעוברים, במקום להישאר לבד עם החוויה.
לאפשר גם רגשות מורכבים, כמו פחד, עצב או בלבול, בלי למהר "לתקן" אותם.
לשים לב לדברים שמעניקים תחושת יציבות, משמעות או חיבור.
לבדוק אילו גבולות, צרכים או סדרי עדיפויות נעשו ברורים יותר בעקבות ההתמודדות.
לפנות לעזרה מקצועית כאשר המצוקה מתמשכת או פוגעת בתפקוד.

חשוב לזכור

המטרה היא לא "לייצר צמיחה", אלא לאפשר לעצמנו תמיכה, עיבוד והקלה בתוך ההתמודדות. אם צמיחה תופיע - היא תופיע בקצב ובצורה שמתאימים לאדם עצמו.

לא צריך לעבור את זה לבד

לאחר אירועים קשים, תגובות כמו פחד, דריכות, עצב, קשיי שינה, התכנסות, קושי בריכוז או הימנעויות, הן תגובות אנושיות ונפוצות. אצל רבים מהאנשים, התחושות פוחתות בהדרגה עם הזמן.

עם זאת, כדאי לשקול פנייה לעזרה מקצועית כאשר המצוקה נמשכת לאורך זמן, כאשר יש פגיעה משמעותית בתפקוד היומיומי, בעבודה, בלימודים או בקשרים, או כשהתחושות הופכות לקשות מנשוא.

פנייה לעזרה לא נועדה "לגרום לנו לצמוח", אלא קודם כל להקל על המצוקה, לעבד את החוויה ולתמוך בהתמודדות. עבור אנשים רבים, שיחה עם איש או אשת מקצוע יכולה לסייע להבין את מה שהם חווים, להפחית בדידות, ולתמוך בתהליך ההתמודדות עם הטראומה.

כשהתמודדות הופכת לחיבור

צמיחה פוסט טראומטית מתוארת בדרך כלל כתהליך אישי, אבל במציאות הישראלית של השנים האחרונות אפשר לראות גם ביטויים חברתיים של שינוי, חיבור וסולידריות. יוזמות קהילתיות, קבוצות תמיכה, התנדבות, מעגלי סיוע ועזרה הדדית יכולים להיות דרכים שבהן אנשים וקהילות מנסים להשיב לעצמם תחושת משמעות, שייכות ושליטה בתוך מציאות קשה.

גם כאן חשוב להיזהר מהכללה. לא כולם חווים חיבור, משמעות או כוח מתוך משבר, ואין בצמיחה חברתית כדי להפחית מהכאב, מהאובדן או מהמחירים הכבדים של האירועים. אבל עבור חלק מהאנשים, האפשרות לפעול עם אחרים, לעזור או להיעזר, יכולה להיות חלק משמעותי מתהליך ההתמודדות.

תקווה לצד הכאב

לסיום, חשוב לחדד שטראומה היא לא דבר שאדם בוחר, וצמיחה היא לא חובה שצריך לעמוד בה. ובכל זאת, גם אחרי אירועים קשים, יכולים להופיע עם הזמן רגעים של קשר, משמעות וכוח - אצל אדם אחד דרך שינוי פנימי, ואצל אחר דרך עזרה הדדית, קהילה או חיבור לאנשים קרובים. לא תמיד זה קורה, ולא תמיד מיד, אבל עצם האפשרות לכך יכולה להחזיק מידה של תקווה.

לאתר משרד הבריאות