הקשר בין פסיכותרפיה, ריפוי ומצבי תודעה הוא נושא רחב, מורכב ורב־שכבתי, החורג מגבולותיה של גישה טיפולית אחת או דיסציפלינה אחת. במאמר זה אני מבקש לפתוח מרחב התבוננות בשאלות יסוד: מהי תודעה, מהם מצבי תודעה שונים, וכיצד הם משתלבים בתהליך הפסיכותרפויטי וברעיון הריפוי בכלל. מתוך הבנה שהנושא רחב יריעה, מאמר זה מהווה פתיח לסדרת מאמרים, אשר תנסה לבחון את הקשרים הללו מזוויות שונות – תאורטיות, חווייתיות וטיפוליות.

המאמר יוצא מתוך ההנחה כי התודעה היומיומית, הרציונלית, המאפיינת את התרבות המערבית, היא רק אחד ממצבי תודעה אפשריים, וכי שינוי או הרחבה של מצב התודעה עשויים לאפשר גישה לדפוסים עמוקים, לרבדים לא־מודעים ולמקורות ריפוי וצמיחה. דרך דיון בהגדרות של פסיכותרפיה ותודעה, ובהבדלים בין תרבויות מערביות למסורות עתיקות, נבחנת האפשרות שמצבי תודעה שונים מהווים גשר בין גוף, נפש ולא־מודע.

המאמר מציע לראות בעבודה הטיפולית תהליך של חקירה והתמרה, שבו מצבי תודעה אינם מטרה בפני עצמה, אלא אמצעי ליצירת תובנות, אינטגרציה ושינוי בתודעה היומיומית. מתוך גישה זו, נבחנת גם אחריותו של הפסיכותרפיסט המודרני להרחיב את הבנתו מעבר לגבולות החשיבה הרציונלית, ולאפשר ריפוי עמוק, שלם ומודע יותר.

לקריאת המאמר המלא, לחצו כאן.